איך נוצר הקול ששמענו?

הסבר מדעי

בתחנה זו בנינו צפצפה המפיקה קול באמצעות תנודות. הצפצפה מורכבת משני מקלות ארטיק שביניהם מונח נייר, וגפרור צבעוני משמש להפרדה וליצירת מרווח ביניהם. כשנושפים לתוך הצפצפה, זרם האוויר גורם לנייר לרטוט במרווח שנוצר. תנודות הנייר מעבירות את האנרגיה לחלקיקי האוויר הסמוכים, ואלה יוצרים גלי קול שאנחנו שומעים כצפצוף. המרווח שיוצר הגפרור חיוני לפעולת הצפצפה – בלעדיו הנייר לא יוכל לנוע בחופשיות, ולכן לא ייווצרו תנודות ולא יופק צליל.

איך אנחנו מפיקים קול?

הקול האנושי נוצר במערכת מורכבת, שמשלבת כמה איברים בגוף. התהליך מתחיל בריאות, המשמשות כמעין מפוח שדוחף אוויר כלפי מעלה דרך קנה הנשימה. האוויר מגיע אל הלָרִינְקְס (תיבת הקול), שם נמצאים מיתרי הקול: המיתרים הם למעשה שתי רצועות של רקמה גמישה. כשאנו מדברים, מיתרי הקול מתקרבים זה לזה, והאוויר העובר ביניהם גורם להם לרטוט במהירות. רטט זה יוצר את הקול הבסיסי. לאחר מכן, הקול עובר עיצוב נוסף במעברי התהודה – חלל הלוע, חלל האף וחלל הפה. הלשון, השפתיים, הלסת והחך משתתפים בעיצוב הסופי של הצליל ובהפיכתו לדיבור ברור. תדירות הרטט של מיתרי הקול קובעת את גובה הצליל: ככל שהתדירות גבוהה יותר, כך הקול יהיה גבוה יותר.